פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' גורדון ואח' - פסקדין

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעה על סך 2,151 ₪ בגין נזקים שלעמדת התובעת נגרמו לה עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.8.11 בדרך השלום בתל אביב (להלן: "התאונה").

לפי עמדת התובעת והנהג מטעמה שהעיד היום בפניי, התאונה התרחשה בעת שנהג התובעת עמד עם רכבו לפני מעבר חציה וכשלפתע הנתנגש בו מאחור הנתבע 1 עם מונית שברשותו. בעת שהנהג יצא מרכבו הוא הבחין ברכב נוסף של הנתבעת 3 שהיה מעורב בתאונה.

הנתבע 1 והנתבעת 3 משליכים יהב אחד כלפי השני בנוגע לאחריות מי מהם לתאונה.

הנתבע 1 טוען במסגרת כתב הגנתו ועדותו היום בפניי כי אכן נסע עם רכבו בדרך השלום, נהג התובעת עצר לפניו במרחק של בין 1- 1.5 מטר ממעבר החצייה. לפתע הגיחה נהגת הנתבעת 3 עם רכבה ופגעה בו מאחור. כתוצאה מפגיעתה בו הוא נהדף לרכב התובעת והתנגש בו. הנתבע 1 טוען איפוא כי את האחריות לתאונה יש להטיל על הנתבעת 3 אשר גרמה לה שכן אילולא אותה פגיעה בו מאחור ובשים לב שהוא עצר את רכבו מאחורי רכב התובעת, התאונה היתה נמנעת.

הנתבעת 3 לרבות באמצעות נהגתה שהעידה היום בפניי, אינה מכחישה כי התנגשה ברכב הנתבע 1 מאחור אך טוענת כי עשתה זאת לאחר שזה כבר התנגש ברכב התובעת שמלפניו ולמעשה הצטרפה לתאונה קיימת. לכל הפחות נטען כי פגיעתה ברכב הנתבע 1 שמלפניה היתה פגיעה קלה כזו שלא גרמה לה להדוף אותו אל עבר הרכב שמלפניו. על כן, לשיטתה אין להטיל עליה את האחריות לתאונה זו. הנתבעת 3 מבססת את נימוקיה בין היתר על חוות דעת שמאי של רכב הנתבע 1 שאמד את נזקי התאונה של רכבו ועל פיהם הנזק שהתגלה בחלקו מקדימה עולה לאין שיעור על הנזק שהתגלה ברכב מאחור. לעומת זאת ברכב הנתבעת 3 התגלו נזקים על סך 2,260 ₪ כתוצאה מתאונה זו.

דיון מסקנות

לאחר התרשמותי מעדותם של הנהגים לתאונה זו, עיון בתמונת נזקי רכב התובעת על הודעות בכתב של הנהגים המעורבים וכתבי בי- הדין בתיק לרבות חוות דעת השמאי מטעם הנתבע 1 שהוצגה במעמד הדיון על ידי ב"כ הנתבעת 3 הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע 1 להדחות ודינה להתקבל כנגד הנתבעת 3 בלבד.

במסגרת עדותו של נהג התובעת ניכר כי הלה מעיד על מכה אחת חלשה שהרגיש מאחור ולא שתי מכות רציפות ( עמ' 1 שורה 23 לפרוטוקול הדיון). גרסתו זו של נהג התובעת נלמדת לראשונה מטופס הודעתו שניתן על ידו ימים ספורים לאחר התאונה- ביום 1.9.11, כאשר בשלב זה אין גרסה אודות מעורבותו של רכב נוסף. מעורבות זו נלמדת מהודעה שנייה שניתנה על ידו מספר חודשים לאחר מכן שם נכתב כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת 3 שכן נהגתה הדפה את הנתבע 1 אל עבר רכב התובעת.

ב"כ הנתבעת 3 מבקשת לייחס גרסה מאוחרת זו לרעת נהג התובעת ואולם אין בידי לקבל תיזה זו היות ועל פניו נהג התובעת ובכלל זה התובעת עצמה אדישים לשאלת זהות האחראי לתאונה שכן ממילא התובעת תפוצה על ידי מי משני הנהגים ובהקשר לכך אין רבותא לעובדה שהנתבעת 3 הינה "כיס עמוק" כאמירה כללית שנאמרה על ידי ב"כ הנתבעת 3 בסוף הדיון שכן אין מחלוקת כי התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבע 1 וכנגד חברת כלל אשר התובעת סברה כי הינה מבטחתה ורק מאוחר יותר משהתגלה שאין לנתבע 1 כיסוי ביקשה התובעת להוציא את זו מהתמונה.

אוסיף לכך ואציין כי ניתן לראות שטופס נהג התובעת אשר מולא בסמוך לתאונה לא מוסר גרסה מלאה אודות האחראי לתאונה אך הוא מסתיים במילים: "אני הבנתי" ללא שניתן הסבר למה בדיוק התכוון המשורר שכן לא נרשם מלל לאחר מכן. אך הגיוני כי ההבנה אליה כיוון נהג התובעת קיבלה ביטוי מנומק בטופס ההודעה המאוחר יותר מטעמו שם מסר גרסה מפורטת בדבר זהות האחראי לתאונה לטעמו אך זאת כהמשכה של הגרסה המוקדמת באמצעות זו המאוחרת ואולם בוודאי לא שתי גרסאות שונות או הפוכות. לא ניתן לנכס לנהג התובעת במקרה זה סתירה או אי החלטיות הפועלת לטובת הנתבעת 3 ביחס לגרסאות שמסר בזמנים שונים שכן להבנתי גרסות אלו משלימות אחת את רעותה ובוודאי אינן מלמדות על כוונת מכוון לייחוס אחריות כנגד הנתבעת 3 דווקא.

עם זאת בכך לא סגי-

להבדיל מעמדתו של הנתבע 1 באשר לדרך שבה התרחשה התאונה עליה חזר במסגרת עדותו היום , עדות שלא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית, נדמה שהודעתה בכתב של נהגת הנתבעת 3 מיום 4.9.11 שהוגשה לביהמ"ש, מדבר בעד עצמה ומהווה הלכה למעשה הודאת בעל דין בנוגע לאחריותה לתאונה. לשם הבנת הדברים נביא הודעה זו בשלמותה:

" הרכב לפני (מונית) עצר בחוזקה, ולא הספקתי לבלום למרות שלחצתי על הבלם בחוזקה ונכנסתי במונית. בינתיים המונית כנראה שחררה את הבלם שלה, ולכן נזרקה קדימה על הרכב לפניה" (הדגשה שלי ע.ס).

הנה כי כן לקרא הסביר הדברים ברורים. הודעה זו מלמדת על שתי פעולות שבוצעו אחת אחרי השנייה בסדר זמנים שונה- תחילה בלמה הנהגת את מכוניתה והתנגשה ברכב שמלפניה (רכב הנתבע 1) ורק לאחר מכן בעוד רכב זה עומד הוא נהדף כהגדרתה של נהגת התובעת קדימה כלפי רכב אחר.

התאונה התרחשה איפוא כתוצאה מהדיפתו של רכב הנתבע 1 על ידי רכב הנתבעת 3 כלפיו הרכב שמלפניו כאשר זה עומד תחילה מאחוריו ללא מגע ביניהם. המגע, הינו תוצאת הדיפתו של זה על ידי רכב הנתבעת 3 שנסע מאחוריו והכל בהתאם לגרסתה של נהגת נתבעת 3 שינתה על ידה בכתב בסמוך לתאונה.

עובדה זו מתחזקת גם לנוכח עדותה של הנתבעת 3 אשר העידה כי נסעה במהירות אטית, ראתה את המונית שמלפניה בולמת בחוזקה ואז התנגשה בה. מאידך משנשאלה על ידי בית המשפט האם הבחינה כי רכב זה פוגע תחילה ברכב שלמפניו השיבה כי לא יכלה לראות זאת (שם, בעמ' 14-15 לפרוטוקול הדיון). עדות זו של נהגת הנתבעת 3 היודעת לספר על השלבים שקדמו לקורות האירוע התאונתי בינה ובין הנתבע 1 אך אינה יכולה לספר באם הצטרפה לתאונה קיימת, מקום בו בנקל ניתן להעיד על כך שכן לא היתה סיבה הנראית לעין ובכל מקרה לא ניתן הסבר אחר מדוע דווקא פרט מהותי זה קשה להעדה (בפרט כשמדובר בתאונה במהירות נמוכה), מעלה תהיות לגיטימיות אך באותה נשימה מטיל בספק בגרסתה של הנתבעת 3 שכן העדה מטעמה אינה יכולה להעיד על כך בעצמה!!.

את התשובה לכך מבחינתה של הנתבעת 3 יכול וקיבלנו במאוחר במעמד הדיון ולא במסגרת כתב ההגנה כפי שצריך היה להעשות מלכתחילה והיא שמוקדי הנזק וסכומם ברכבו של הנתבע 1 מקדימה עולים בעשרות מונים על הנזקים מאחור. בצל עדותה זו של נהגת הנתבעת 3 לצד האמור בהודעתה בכתב אין בידי לקבל טענה זו שכן מסקנתי היא שהעדויות ממקור ראשון מטעמם של בעלי הדין במקרה זה שלפניי, עולות בחשיבותן על ממצאי חוות הדעת מטעם הנתבע 1. זאת ועוד, עסקינן כאמור בטענה מאוחרת שהועלתה אך לראשונה במעמד הדיון היום מבלי שהנתבעת 3 ביקשה לתקן את כתב הגנתה ולחילופין שמה את מלוא יהבה על גרסתה של נהגתה אשר כאמור לא יכלה להעיד על כך בעצמה.

מעבר לנצרך אציין כי אמנם נזקי הנתבע 1 במוקד הקדמי של רכבו גבוהים מאלו של המוקד האחורי ואולם כראייה בודדת שנותרה במגרשה של הנתבעת 3 אין בהם בכדי להפוך את הקערה על פיה. זאת ועוד, ממצאים שבנזק ביחס לנזקים שהתגלו ברכב שניזוק בתאונה הינם פרמטר אחד אשר יכול להאיר את טענותיו של בעל דין שמבקש לעשות בהם שימוש ואולם משאלו עומדים לבדם על המדוכה ביחס לעדויות בלתי אמצעיות שמלפני ביהמ"ש מכוחן מסיק בית המשפט אחרת, סבורני כי ידן של העדויות האחרונות על העליונה. בהחלט ייתכן כפי שיכול וקרה בענייננו, שלנוכח המרחק שבין מכונית התובע והנתבע 1 ( הנתבע 1 העיד על קרבה של בין 1-1.5 מטר, שם בעמ' 2 שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון) והעובדה שנהג התובעת הרגיש מכה אחת בלבד (שורה 22 עמ' 1 לפרוטוקול הדיון) על עדותה של הנתבעת 3 כי בעת התרחשות התאונה הנתבע 1 שחרר את דוושת הבלם, הנזקים שהתגלו ברכב הנתבע 1 מקדימה יהיו גבוהים מאלו שמאחור שכן החלק הקדמי היה זה שספג את מירב האנרגיה ולמעשה את עוצמת הפגיעה בעת התנגשותו ברכב שמלפניו, בעוד שהחלק האחורי קיבל מכה אחת שהניעה רכב זה קדימה ובכך יצרה תאוצת אנרגיה שהתרכזה מקדימה. לאנרגיה זו נוספה אנרגיית רכבה של הנתבעת 3 אשר כדבוקה אחת התנגשה ביחד עם רכב הנתבע 1 ברכב שמלפנים. על כן, לא בכדי תוצאת הפגיעה מבחינתו של הנתבע 1 הינה שמירב הפגיעה שנספגה ברכבו התרכזה בחלקו הקדמי דווקא ולא האחורי.